<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכת המזון</h1>
<h2>דף טו.</h2>
כבר כתבנו שר"ה גאון פרש לגבל לתפלה ולנט"י ד' מילין לפניו מי שאין לו מים ליטל ידיו לאכילה אם המים רחוקים יותר מד' מילין לפניו או מיל לאחריו א"צ להמתין ובעל קרי נמי ביותר מד"מ עושה מ"ש חכמים ב"ק שאין לו מים קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה ואוכל פתו ולא יברך לפניו ומברך לאחריו ומי שנפנה ואין לו מים ורחוק מד"מ לפניו וממיל לאחריו מקנח ידיו בצרור ובעפר ומתפלל אבל פחות מד"מ לפניו וממיל לאחריו בעי לאהדורי אמיא. ולגבל פי' לעשות עיסה בטהרה צריך נמי לחזור בשעור זה בימיהם שעושין חולין בט'. ורב נטרונאי פרש לגבל גבל עיסה ומחמצת חייב אוכלה עליה ולתפלה אם הגיע זמנה ולפניו ב"הכנ עד ד' מילין מעכב עד דמטי להתם יותר מכאן מתפלל לאלתר ורב שרירא אוקמי בבעל קרי ומשמש מטתו ורב ישראל אמר לתפלה זו ת' הדרך.
<h2>דף מ:</h2>
כיון דסלקינן צרכי סעודה אצטרכינן לפרושי שאר מילי דחייב אינש לשבוחי ולאודויי כדאמרי רבנן. וכל הברכות צריכות שם ומלכות והכין בירושלמי ולאו סייעתא ורב נמי לא פליג.
<h2>דף מח:</h2>
ת"ר סדר בר"המז, ברכת הזן, ברכת הארץ, ברכת בונה ירושלים, וברכת הטוב והמטיב. ובשבת מתחיל ברכה ג' בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע, מתחיל נחמנו ה' בציון ומסיים ונחמנו בה כי אתה בעל הנחמות ברוך מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים. וצריך להזכיר ברית ותורה בברכת הארץ, ומקדים ברית לתורה שזו נתנה בי"ג, ותורה בג' בריתות, מפרשי רבנן ג' בריתות ללוחות שניות: הנה אנכי כורת ברית, ע"פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, ויכתב על הלוחות א"ד הברית, והטוב והמטיב צריכה מלכות כיון שפותחת בברוך, דלא הויא סמוכה לחברתיה שהן דאו' והיא דרבנן. וכל ברכה שפותחת בברוך צריכה מלכות. וצריכה ב' מלכיות לבר מדידה שאומר באמצע מלכנו אדירנו וכו' המלך הטוב להשלים ב' מלכות שחסרו בברכות הארץ וירושלים. ומה שלא תקנו חתימה להטוב והמטיב, שבתחלה היתה ברכה קצרה שביבנה תקנוה כשנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמרו הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה וקצרה אינה חותמת בברוך. וכך הי' המעשה (ירושלמי פ"ד דתענית) כרם גדול הי' לאדריינוס הרשע ח"י מיל על ח"י מיל והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופשוט ידים ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו, אמר ר' הונה משנתנו לקבורה נקבעה הטוב והמטיב.
<h2>דף מט.</h2>
טעה ולא הזכיר שבת בב"המז אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לע"י לאות ברוך מ"הש. לא הזכיר של יו"ט אומר ברוך שנתן י"ט לע"י לששון ולשמחה ברוך מ"י והזמנים. והוא דאדכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל פתח הטוב חוזר לראש. לא הזכיר ר"ח אומר ברוך שנתן ר"ח לע"י לזכרון. וכ' רבואתא דלית בי' חתימה מדאמר רב גידל לא ידענא אי חתים רב. אבל איכא דגרסי כי אתא ר"ד אמר רב חתם מקדש ישראל ור"ח. ואי לא אדכר עד דפתח הטוב לא בעי למיהדר, דדוקא בתפלה מהדר אי לא אדכר ר"ח דלא מצי פטר נפשיה מתפלה, אבל באכילה בר"ח דאי בעי לא אכל לא מהדרינן לי'.
<h2>דף מט:</h2>
עד כמה מזמנין עד כזית, ר' יהודה אומר עד כביצה. אע"ג דר"מ, שהוא ת"ק, ור' יהודה הלכה כר' יהודה, הכא הלכה כר"מ, דר' יוחנן אכל זית מליח וברך אחריו תחלה וסוף (ל"ח:) ומשמי' דרבא אמרו להוציא רבים י"ח צריך שיאכל כזית דגן, ש"מ בכזית בר חיובא הוא ובסוגין נמי אמר ר"יו מוחלפת השטה ולר' יהודה בכזית ואמרינן נמי (כ':) דרש רב עוירא וכו' והם מדקדקין עד כביצה ועד כזית.
<h2>דף נ.</h2>
והני תלתא דכרכי ריפתא בהדדי וקדם חד מנייהו וברך לחודי', כדאתו הנך תרתי לברוכי מזמנין עליו ונפקו בזימון דידי', משום דעדיין לא בריכו להו, מיהו איהו לא נפיק בזמון דידהו, דיאן זמון למפרע. שלשה אכלו כאחד אין רשאין לחלק. שני חבורות שהיו אוכלין בבית א', בזמן שמקצתם רואין אלו את אלו מצטרפין לזמון, ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן, ואם הי' שמש ביניהם מצטרפין כל זמן שיכולין לשמוע ברכה מפי המברך.
<h2>דף נ:</h2>
מברכין על היין בורא פ"הג אע"פי שלא נתן מים בתוכו, אבל על כוס של ברכת המזון אין מברכין עד שיתן לתוכו מים, דבעינן מצוה מן המובחר, לפי שיינם חזק ואין שבחו נכ' עד שיתן לתוכו מים, דבהכי טוב יותר לשתיה. — אשכחן בפסקא (הלכות גדולות הלכ' קידוש ורי"ף בערבי פסחים) הני צמוקין שיש בהן לחלוחית וכששורין במים יוצא הלחלוחית במים והוי לי' מראה וטעם יין מברך בפ"הג, אבל אם צמקו ויבשו לגמרי ואין לחלוחית נפיק מנייהו במים אין מברכין בפ"הג.
ד' דברים נאמרו בפת אין מניחין בשר חי על הפת, אין מעבירין עליו כוס מלא, אין סומכין בו את הקערה, ואין זורקין את הפת, וכולן כדי שלא תהא הפת בזויה. וכל מידי דאכילה דמימאס ע"י זריקה אין זורקין, אבל מידי דלא מימאס כגון אמגוזי ורמוני לי לן בה.
<h2>דף נא.</h2>
תנא יו"ד דברים נאמרו בכוס של ברכה, טעון הדחה מבפנים, שטיפה מבחוץ, חי, מלא, עטור, עטוף, נוטלו בשתי ידים, ונותנו בימין, מגביה מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו, ויש אומרין אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה, שטיפה, חי, מלא, וחי דקאמר שנותן היין בכוס בלי תערובת מים ואח"כ מוזגו במים אבל מחסר מעט משעור מזיגה עד שמגיע לברכת הארץ, ונותן לתוכו מים להשלים שעור מזיגה להכיר שבחו של ארץ, ומלא כלומר שעם מה שמוסיף עליו מים יהי' מלא, דא"ר יוחנן המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים שנ' מלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. עטור א"ר יהודה שמעטרהו בתלמידים, ר"ח מעטר לי' בנטלי פי' בכוסות, עטוף ר"פ מעטף בטליתו ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישא. נוטלו בשתי ידים דכ' שאו ידיכם קדש וברכו א"ה, ואוחזו בימין ורבנן קדמאי מנעו שלא לסייע בשמאל. מגביהו מקרקע טפח שנ' כוס ישועות אשא וגו'. נותן עיניו בו כי היכא דלא ליסח דעתו מיניה, ומשגרו לאנשי ביתו במתנה, כי היכי דליתבריך דביתהו. אין מסיחין על כוס של ברכה ואין מברכין על כוס פורענות.
